דפים

יום חמישי, 4 באוקטובר 2012

זה שוב הר הבית וזה שוב בידינו

בוקר אחד לפני 12 שנה, בתקופת החגים אשר אנו בעיצומה כעת, ממש לקראת ערב ראש השנה תשס"א, עלה אריאל שרון להר הבית ושינה את מסלול חיינו. פרצה אנתפאדת אל-אקצא. אני זוכר היטב כיצד נקטעה חופשת ראש השנה ונקראנו לחזור לבסיס. היתה הרגשה מחשמלת באוויר – הנה גם הדור שלנו זוכה לחוויית מלחמה משלו. התמונה הבאה: אנחנו בפאתי העיר שכם, חייל צה"ל מדחת יוסוף גוסס לאיטו במתחם קבר יוסף שבלב העיר ומסביבו מתנהלת לחימה. הכוחות נערכים לפריצה למתחם. הוראת הפריצה לשכם, פקודת כתונת פסים, בוששה להגיע ומדחת יוסוף מת. בימים שלאחר מכן התפשטה הלחימה מעזה ועד ירושלים. ערביי ישראל התקוממו במה שנודע כאירועי אוקטובר 2000 ומקץ שבוע ימים חזבאללה תקף סיור של צה"ל בהר דוב וחטף שלושה חיילים. אלפים רבים נהרגו ורבבות נפצעו בשני הצדדים, תהליך השלום נקבר, התחילה אנתפאדת אל-אקצא.


אל-ג'זירה: מארועי יום חמישי (04/01/2012) ברחבת הר הבית. לסרטון של ערוץ 7 המציג את תחילת העימותים הקש כאן

הוצאתי את האנתפאדה הישנה והטובה שלנו מהבוידעם לרגל כתבתו של ניר חסון שפורסמה במוסף החג של עיתון הארץ (03/10/2012): "ההכנות להקמת בית שלישי || התנועות המשיחיות שקוראות לשיבה להר הבית חודרות למיינסטרים הציוני-דתי". הקשר בין הדברים הוא כמובן הפוטנציאל הנפיץ והידוע של הר הבית לשנות לחלוטין את חוקי המשחק במזרח התיכון. מעת לעת מזדמן לנו הפירומן התורן ומספק לכל הפנאטים באזור את התירוץ לו הם חיכו. בין פירומן אחד למשנהו אנחנו שוקעים שוב בתרדמה המלווה בהבזקים רגעיים של תודעה, כמו הכתבה של ניר חסון. אולי כמו הפוסט הזה.


מניתוח המציאות, כמו גם מקריאה בעבודתם של מומחים לפונדמנטליזם דתי מודרני ולסכסוכים דתיים ופוליטיים במזרח התיכון כמוטי ענברי, עימנואל סיוון, יצחק רייטר ואחרים, נראה בבירור התהליך שמתאר חסון בכתבה.  ענברי כותב בספרו כי "הנרטיב של פעילי המקדש חדר יותר ויותר לשיח של הזרם המרכזי בגוש אמונים." (עמ' 210). כפי שהראה יצחק רייטר, תהליך זהה מתרחש גם בקרב הפונדמנטליסטים המוסלמים. זהו למעשה תהליך קוסמי, מעגלי ואירוני בו הפונדמנטליסטים משני הצדדים משחקים לידיים האחד של השני בהחישם את העימות הבלתי נמנע בין בני האור ובני החושך, על מהות הבחירה האלוהית ועל הגאולה הדתית, אשר לא תגיע בטרם תבוא הגאולה הלאומית, כיבוש, שחרור וטיהור הארץ. 


המעצר המתוקשר של משה פייגלין וחבריו על הר הבית בחג האחרון, המהומות שפרצו היום בהר הבית, ממש בעת כתיבת שורות אלו (04/10/2012 ראה דיווח עדכני באנגלית, בערבית ובעברית), צעדת ירושלים המתקיימת היום וברכת כהנים ההמונית שהתקיימה אתמול ברחבת הכותל, כלו אלו הופכים את סביבת הר הבית לנפיצה במיוחד בתקופת החגים. בעשורים האחרונים מרבית האירועים הקשים שהתרחשו סביב הר הבית התחוללו בתקופה זו, בה גם מתקיימת בשנים האחרונות עליה יהודית מואצת להר הבית (מתיחות דומה קיימת גם סביב חג הפסח). רק כדי לסבר את האוזן אציין כאן את אירועי סוכות 1990 (21 הרוגים), אירועי מנהרת הכותל בספטמבר 1996 (עשרות רבות של הרוגים), אנתפאדאת אל-אקצא שפרצה בראש השנה 2000 (אלפי הרוגים), וארועי יום כיפור 2009. אלו הן רק מקצת הדוגמאות ועוד היד נטויה. סיכמתי את האירועים האלימים העיקריים סביב הר הבית ברשימה מן העבר (הטירוף הופך יותר נוח)




ההתרחשויות שתיארתי בפיסקה לעיל מעידות כי אין הדברים הללו בגדר קשקושים אינטלקטואליים גרידא, אלא נושא שהופך אקטואלי יותר ויותר בחברה הישראלית והפלסטינית. החברה הציונית-דתית אכן התעלמה במשך זמן רב משאלת מקומו של המקדש במדינת ישראל, אולם על פי ענברי, "נראה כי החלה התכונה להשתנות ובקרב חוגים מתרחבים גוברת הנטייה לשלב את נושא העלייה להר הבית בסדר יומם הדתי" (עמ' 207). דומאות לכך יש למכביר, הבולטת שבהן  היא פסיקת רבני יש"ע מ-2001, וקצב הביקור המואץ של יהודים מאמינים מהזרם הלאומי בהר הבית מאז פתיחתו מחדש ב-2003. לא אעסוק כאן בהתפתחות הדתית-תיאולוגית סביב העלייה היהודית להר ובתגובה המוסלמית - פלסטינית לכך, אם כי זה בהחלט נושא ראוי לפוסט נפרד.

משה פייגלין (משמאל) וכיפת הסלע (צילום: ערו צדקיהו, יולי 2012)
הכתבה של חסון לא אמורה להפתיע אף אחד שכן כבר ב-2009 התקיים בבית המחוקקים - בכנסת ישראל - דיון תחת הכותרת: "הריבונות היהודית בהר הבית - תהליכים ותמורות". את הכנס יזם ח"כ מיכאל בן ארי והנחה ח"כ אריה אלדד. הדוברים בכנס לא השאירו הרבה מקום לספק: כבר לפני 4 שנים נשמעה בכנסת ישראל הקריאה לבנות את בית המקדש השלישי בהר הבית. נכחתי בכנס ופרסמתי את רשמי בבלוגי הישן "יקוב ההר את הדין". כך שאין תימה בהצעת החוק שהגיש לאחרונה אריה אלדד, הקוראת להסדרת שעות תפילה ליהודים בהר הבית בדומה למערת המכפלה בחברון (שהרי לא זונחים נוסחה מנצחת). לאחרונה הביעו שר המדע דניאל הרשקוביץ וחברי הכנסת זבולון אורלב (מסיעת הבית היהודי) ועתניאל שנלר (מסיעת המרכז קדימה!) את תמיכתם בחוק הר הביתאלדד אף הגדיל לעשות כשקרא לנסר את כיפת הסלע כמו שעשו לבתי האולפנה. בכך משחק אלדד ישירות לידיים של הגורמים הקיצוניין בתנועה האסלאמית ושל אלו המקדמים את השיח "אל-אקצא בסכנה". 
בכיתוב: חפירות ישראליות מסוכנות מתחת לאל-אקצא
משה פייגלין, ראש חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, פועל בכיוון זה כבר שנים מתוך מפלגת השלטון בישראל. פייגלין קורא בגלוי לבנות את בית המקדש השלישי בהר הבית ולכונן מלוכה תיאוקרטית בישראל כשלב בדרך לגאולה. כבר הרחבתי את היריעה על תפיסות עולמו של פייגלין ומקומו המרכזי בליכוד בפוסט נפרד ("נבל ברשות התורה", את הביטוי הנ"ל ביחס לפייגלין טבע הרב יובל שרלו, אולם כפי שמדווח חסון בכתבתו, בנו של הרב שרלו, אלישיב שרלו, נמנה בין העצורים על הר הבית לצידו של פייגלין ולא לצד אביו, ואידך-זיל גמור). 
חרדים בהר הבית (מקור: האתר החרדי כיכר השבת)
לנושא בית המקדש יש פוטנציאל מיוחד לחדור מן השוליים של ההוויה הדתית למרכזה, מאחר ונושא זה, לפחות ברמת האידיאה, נטוע בלב ההוויה היהודית האמונית. לאור השבר בציונות הדתית והפער שהולך ומעמיק עם המדינה מאז תכנית ההתנתקות מעזה ב-2005, מתקשה המרכז הציוני-דתי יותר ויותר לדחות את השוליים. תהליך זה נכון לציונות הדתית אך ישנם סימנים ראשונים של שינוי אפילו בשולי המחנה החרדי. בדיוק את ההתפתחות הזו ביקש האדמו״ר מסאטמר, מרן המנוח הרבי  יואל טייטלבוים למנוע, כשהוא פרסם את הקונטרס: על הגאולה ועל התמורה, המתייחס בביטול לתוצאות מלחמת ששת הימים (יש לציין שרק לאחרונה פתחתי את הטקסט הזה לראשונה וטרם הספיקותי לרדת לעומקו). 


הפוסט הזה נכתב במקרה ובמהירות, בעקבות כתבתו של חסון בהארץ וכהרחבה של תגובה שכתבתי בפייסבוק על הכתבה בקיר של תומר פרסיקו. בקרוב אני מבטיח לחזור לתלם ולפרסם את הפרק השני בסדרה על האסלאם באירופה (עוד נושא שנראה כי אינו יורד מסדר היום). אולם חשוב היה לי לציין שהמציאות במזרח התיכון היא כזו שבה קבוצות פונדמנטליסטיות מדוכאות, אשר לכאורה נמצאות בשוליים החברתיים והפוליטיים, מפציעות, עולות ומובילות מהפכות. בשכונה שלנו אין זה מופרך  שתנועה דתית שולטת במדינה, בין אם על די מהפכה ובין אם בדרך דמוקרטית. ישראל אמנם אינה נשלטת בידי פונדמנטליסטים ויש גם סיכוי גדול שזה לעולם לא יקרה, אבל אין זה תרחיש בלתי סביר  שכוחות קיצוניים אלו ימשיכו להתחזק וידרדרו את האזור על ידי פרובוקציות לסבב חדש וקשה של אלימות. התעלמות מבעיה זו כיום עשויה להביא לשינויים חברתיים ארוכי טווח שישפיעו, מלמטה כלפי מעלה, באופן שאת אחריתו מי ישורנו.  


בעולם מושלם אני רואה את הר הבית כמקום בו כולם מתפללים זה לצד זה באחווה, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". העולם שלנו לא מושלם, אבל זה בידיים שלנו לנסות ולשפר אותו. 

חג שמח ומועדים לשמחה

6 תגובות:

  1. עיתון הארץ (04/10/12): "שופטת: יש מקום לאפשר תפילת יהודים בהר הבית

    הדברים נאמרו בדיון הארכת מעצר של פעילים שהתפללו במתחם, ונחשבים לחריגים שכן עד כה נהג בית המשפט להתיר למשטרה לקבל החלטה בנושא"

    הקישור:
    http://www.haaretz.co.il/news/politics/1.1835993

    השבמחק
  2. נראה לי חיוני ביותר להדגיש בכל שיח בנושא את ההבדל התהומי שבן הרצון לאפשר ליהודים ביקור ותפילה בהר הבית תביעה שאין לגיטימית ממנה ושראוי היה שיהיו לה הדים בכל במה חילונית ליברלית הדנה בנושא, ובן הקריאות והרמיזות הבעייתיות והחמורות כנגד קודשי האסלאם בהר שעליהם כמובן יש לשמור מכל משמר ולהגן מעבר לרמה פיזית גם ברובד התרבותי. ראוי לציין את האפשרות דווקא שחדירת התביעה הלגיטימית לבונטון תוביל ממלא להוקעת התביעות השערוריותיות. וכך אכן יעבור נושא הר הבית מהשוליים פנימה והמרכז כדרכו ימתן, יאמץ את הליבה הלגיטימית ויקיא את הכסות השערורייתית של הקריאות האנטי יהודיות כנגד קודשי האסלאם. {וממלא התהליך שאנו רואים עשוי להוביל בסופו להכלה ליברלית ולא לרדיקליזציה מסוכנת (ברור שהקיצונים היו וישארו כאלה השאלה הגדולה נוגעת לשיח של המרכז כמובן)}

    השבמחק
  3. צורי, באופן עקרוני אני מסכים - הר הבית קדוש ליהודים ובהתאם לחוק ולצדק יש לאפשר להם להתפלל שם. יתרה מזאת, אני גם חושב שהר הבית צריך להיות המראה של האסלאם לעולם - מאחר ומכה ומדינה סגורות ללא מוסלמים, אל-אקצא יכול היה להיות אתר חשוב מאין כמוהו, ברמה עולמית, כאתר המייצג את ההיסטוריה של האלסאם ללא מוסלמים וכו'. עם זאת - אני חי בירושלים של מטה - ושם כל השיח על הר הבית ואל-אקצא מתקיים בתוך הקשר כולל יותר של דברים. בהקשר הכולל זה הר הבית הוא חלק מרכזי מסכסוך אלים, מדמם ורווי יצרים. עלל מנת להחיל את התפילה היהודית בהר הבית יש קודם כל לנטרל אלמנטים רבים אחרים בסכסוך, להניע מחדש תהליך מדיני, לשפר את חייהם של הפלסטינים בשטחים ובירושלים ולהוריד את גובה הלהבות באופן כללי . . . להגיע סתם פתאום ולהחליט שבהר הבית תתקיים תפילה יהודית, במנותק מההקשר הגיאופוליטי, תהיה טעות טקטית ואסטרטגית קשה.

    השבמחק
  4. הערה היסטורית לגבי תחילת האיתיפאדה השנייה (השלישית בעצם כי בערבית, המאורעות של 36 - 39 כונו אינתיפאדה), מה תגיד למשפחתו שלל דוד בירי שפוצץ יום קודם לעלייתו של שרון להר-הבית?

    תזכורת: בתאריך 27/9/00 בזמן ליווי מתיישבים לישוב נצרים התפוצץ מטען צד ליד השירה, דוד קפץ מהג'יפ על מנת לוודא שאין נפגעים מבין נוסעי השירה. כאשר חזר לג'יפ, התפוצץ מטען שני אשר פצע את דוד אנושות בראשו. למחרת נפטר.

    השבמחק
  5. מידד תודה על הערתך. קודם כל למשפחת ההרוג אין לי מה לומר מלבד דברי נחמה. צר לי על כל אדם שמת.

    אם יורשה לי לעקוף את השטויות ולהתייחס ישירות למה שאתה מרמז בעקיפין - הרוגים בסכסוך הישראלי פלסטיני / ישראלי ערבי - יש לכל הפחות מאז אפריל 1920, או מאי 1921 ובטח ובטח שמאז 1929. ישנן מספר דרכים לתארך את מלחמות ישראל והערבים, אולם מלחמות אלו הן אינן גזירת גורל קוסמית. ניתן לחלק אותן בפריודיזציה התלויה בנסיבות ארציות משתנות. כך האנתפאדה השניה התחילה על פי המקובל אחרי עליית שרון להר הבית. אולם אין בזאת לטעון שלא היה סכסוך גם קודם לכן. הסכסוך התחיל גם לפני 48, אך אין זה מוריד מהקביעה שמלחמת 1967 לא שינתה את חוקי המשחק.

    לגבי נצרים - כמי ששירת בנצרים אני זוכר את הטירוף והאימה. כיצד גדוד שלם מלווה בטנקים מלווה טיול של משפחות ביום שבת. אני זוכר גם כיצד בבואי לצאת הביתה ממובלעת נצרים תושב הישוב האחראי על הסעות החיילים ברח לי כי הלכתי לאט מידי לטעמו וכך נשרפה לי עוד חצי יום בטרמפיאדה של המקום הארור הזה.

    מה קשור בכלל מה שיש לי לומר למשפחת ההרוג. ומה יש לך או לכל אחד אחר לומר למשפחתו של חברי הטוב דותן נחתומי ז"ל שנפל על הגנת ההתנחלות אדורה ומספר שבועות אחר כך נתפסו תושבי ההתנחלות עצמם כשהם מוכרים נשק לפלסטינים?

    לגבי המונח אינתיפאדה - אעזר במאמר של משה שמיר לעזור לך להבין מעט טוב יותר את השימוש הפלסטיני במונח אנתפאצ'ה (בתעתיק מערבית 'אנתפאצ'אה'

    המושג ׳אינתיפאדה׳(התקוממות) היה שגור בספרות הפוליטית הפלסטינית של העשור האחרון כמושג המשמש לתיאור מצב של התגברות הפעילות נגד הממשל הישראלי בשטחים. בסביבות יוני-יולי 1976 פרסמה ׳לשכת האדמה הכבושה של ארגון פת״ח׳ חוברת בשם אל־אינתיפאדה, ובה סקרה את האירועים שהתרחשו בשטחים בחודשים פברואר-מרס 1976 . ׳אינתיפאדה׳ זו היתה לדעתה המשך לאינתיפאדות של השנים 1939 . את פרוץ ה׳אינתיפאדה׳ הנוכחית תלה פת״ח ־ 1931,1929 , ו־ 1936 ,1921-1919 בגורמים הבאים: המנהל האזרחי, ההתנחלויות, הפגיעה במקומות הקדושים, העמדה האמריקנית כלפי העם הפלסטיני, הקריאה לכינוס בית הנבחרים הירדני ׳הישן׳ למרות
    החלטות רבאט וכינונה של מועצה מייעצת מנציגי שתי הגדות, המעצרים המנהליים והעונשים הקולקטיביים, וכן ׳הדיכוי והקנסות הכספיים הגבוהים המוטלים על התושבים׳. אך מעל לכול ציין פת״ח את ׳ההתנגדות הבסיסית לכיבוש והדבקות בזיקה לאש״ף׳. אלה הוצגו כביטוי ׳לאמונת ההמונים באסטרטגיית פת״ח שעליה הכריז לפני שנים - אסטרטגיית מלחמת השחרור העממית ארוכת הטווח׳. יתר־על־כן, ביוני 1980 הופיע בשאון פלםטיניה, ירחון היוצא לאור מטעם מרכז המחקרים של אש״ף, מאמר הדן במצב בשטחים תחת הכותרת ׳האינתיפאדה בגדה המערבית וגירוש שלושה מנהיגים׳, ובו נטען כי ׳ההתקוממות העממית החדשה בגדה המערבית החלה התגבר מאז ראשית מאי, כאשר צעיר פלסטיני מכפר ענבתא התקיף חייל ישראלי פנים אל פנים בנסותו לפרקו מנשקו׳. גיליון אוגוסט 1980 של הירחון דן באחד ממאמריו
    ב׳אינתיפאדה ההמונית באדמה הכבושה׳, ׳אשר נמשכת זה כמה חודשים בהשתתפות המונים׳. המאמר סקר את ׳האינתיפאדות׳ שהיו בשטחים מאז מלחמת יום הכיפורים.בגליונו מפברואר 1982 כתב הירחון על אירועי נובמבר 1981:
    "חודש נובמבר היה עד להגברה משמעותית באינתיפאדה העממית נגד מדיניות
    השלטון העצמי והמנהל האזרחי. ביטויי האינתיפאדה היו ההפגנות והשביתות
    היומיומיות בכל ערי הגדה. בתחום הצבאי: היה המעבר המהיר של המפגינים
    ליידוי אבנים ובקבוקים ריקים על הכוחות הישראליים ן...]: הקמת מחסומים בדרכים והבערת צמיגים: שימוש רחב בבקבוקי מולוטוב [...ן: יידוי אבנים מתוך מארבים על מטרות ישראליות מוגדרות כמו אוטובוסים ורכב צבאי; ביצוע מספר פעולות צבאיות מתוכננות כמו הנחת חומרי חבלה וירי באש."
    הפלסטינים בשטחים קובעים את מועד תחילתה של מה שנהוג לכנות האינתיפאדה הראשונה ב־ 9.12.1987 ביום זה פרצו ברצועת עזה התפרעויות, שהפכו למהומות, בעקבות מותם של ארבעה מתושבי עזה בתאונת דרכים. התאונה אירעה ב־ 8.12.87 ליד מחנה הפליטים ג׳בליה, כאשר משאית גדולה שהיתה נהוגה בידי ישראלי התנגשה ברכב מקומי. מיד הופצו שמועות שהנהג הישראלי התנגש ברכב המקומי במתכוון, כנקמה על רציחת ישראלי. בסכין במרכז עזה ב־ 6.12.87

    השבמחק
  6. דבר נוסף
    מה שמכונה בעברית המרד הערבי של 1936-1939 מכונה בערבית אל-ת׳ורה אל-ערביה אל-כברא 1936-9 או אל-ת׳ורה אל-פלסטיניה.הכינוי אינתיפאדה לארועים אלו אינו אותנטי לתקופה, גם אם מוקדם לאינתיפאדה ה׳ראשונה׳

    השבמחק