תגובות ועוד כמה מחשבות בתגובה

הרשימה הקודמת שלי עוררה לא מעט תגובות ואי נחת בקרב חלק מהקוראי הבלוג. זו בדיוק המטרה של הדברים ונשאר לי רק להצר על כך שהתגובות השונות מגיעות אלי ישירות למייל ולא נרשמות כתגובות בבלוג ומייצרות דיון. ברשימה הבאה אתייחס בקצרה לחלק מהתגובות שקיבלתי ואתם מוזמנים להגיב פה.

קונספירציה הזויה

הקביעה שמבצע "עמוד ענן" היא מלחמת בחירות אינה קונספירציה הזויה מבית היוצר של השמאל הקיצוני. האמת היא שאני לא חושב שמדובר בקונספירציה מתוכננת – כלומר אינני מתאר את חברי הממשלה יושבים במחשכים ומחליטים לצאת למלחמת כדי להסיט את השיח ולנצח בבחירות ואז פוצחים בצחוק מרושע. אולם אני כן מאמין שגישתם הכוללת הביאה עלינו את המבצע הזה בזמן הזה – זו השפה היחידה שם מדברים. הם מבינים רק כוח. זה לגיטימי להעלות את שאלת הקירבה בין הבחירות למבצע לאור העובדה שלראשונה בישראל נראה היה שהשיח הציבורי מעדיף את השאלות החברתיות על פני אלו הבטחוניות ולאור הרווח הפוליטי המובהק של הממשלה מהחזרת השיח הבטחוני למרכז הדיון. לשמחתי מאז כתיבת הדברים נראה שהדיון הציבורי סביב הקירבה בין המלחמה לבחירות צובר תאוצה ונהיה לגיטמי.

אז מה אתה מציע לעשות?

זכותי ואף חובתי כאזרח להביע דעה ביקורתית ולהציב שאלות קשות על מדיניות הממשלה. אין זו מחובתי או מתפקידי להציע חלופה. עם זאת קיימות חלופות שונות ומגוונות. הממשלה הקימה בכסף שלנו דרגים מקצועיים אשר תפקידם לחשוב ולייצר ידע אשר יסייע בקביעת המדיניות שתשפר את חיינו. הקמת המועצה לביטחון לאומי (מל"ל) נועדה לשכלל את היכולת הזו לצד אין ספור גופי מחקר ומודיעין רשמיים. נוסף על אלו ישנם מכוני מחקר וצוותי חשיבה ישראלים ובינלאומיים רבים אשר מפרסמים ניירות עמדה ומחקרי מדיניות חדשות לבקרים. בקיצור המון ידע ומשאבים עומדים לרשות מי שמבקש לקבוע מדיניות אסטרטגית מושכלת. אולם למרות זאת כשזה מגיע למקבלי ההחלטות בישראל נראה שפופוליסטיות זולה ופוליטיקה קטנה וצינית מביסים את שיקול הדעת ואת קביעת המדיניות שתשרת את האינטרסים של ישראל לטווח ארוך.

האם עלינו להבליג על ירי הטילים ולא להגיב בכוח?

שאלה זו היא גם פשטנית וגם נשאלת באיחור. ממשלת ישראל אמרה לא חד משמעי לאפיק הדיפלומטי שמהדהד מהגדה. במקום לגשר על מקצת הפערים שנותרו בין אולמרט לאבו מאזן הממשלה מתעלמת מהקריאות הנואשרות של הרש"פ וצה"ל מדכא בכוח את המאבק הלא אלים של הועדות העממיות בגדה. בינתיים יכולת שיגור הטילים מעזה כפי שמרגישים כעת היטב תושבי מרכז ודרום הארץ, מוכיחה את הכישלון הן של עופרת יצוקה והן של המצור הישראלי על עזה. אז מה לעשות? צריך היה לדבר עם החמאס ולהגיע איתו להסכמה. בעצם כפי שמוכיח גרשון בסקין במאמרו החשוב שהתפרסם בניו יורק טיימס, גם כאן תשובת ישראל היתה לא חד משמעי. אז מה נשאר? התנקשות ומלחמה כמו שאנחנו יודעים ואוהבים.

כבר שנים רבות שאנחנו נוקטים בשיטת הכוח והעוד יותר כוח. לא רק שזה לא עובד אלא שזה משיג את התוצאה ההפוכה. במו ידינו אנחנו תורמים להעלמות מהזירה של התנועה החזקה באש"ף וברש"פ – הפת״ח, אשר חרט על דגלו את המאבק הלא אלים – ובמקומו אנחנו תורמים למיצוב של החמאס כנציג הפלסטיני הלגיטימי. לפני מבצע עמוד ענן היה תהליך ביסוס הלגיטימיות של חמאס איטי ומהוסס, ששיאו היה עם ביקור האמיר קטאר השיח' חמד בן ח'ליפה אאל ת'אני בעזה. בעקבות מבצע עמוד ענן הואץ התהליך הזה והחמאס הפך ליעד לגיטימי לביקורים. לאחר ההתנקשות בג'עברי ראש ממשלת מצרים הישאם קנדיל ושר החוץ התוניסאי רפיק עבד אל-סלאם הגיעו לבקר בעזה והביעו מסרים של סולידריות עם חמאס. ניתן לומר ששתי המדינות הללו, שבהן האביב הערבי הסתיים בשלטון של מפלגות אסלאמיות בעלות זיקה אידאוללוגית לחמאס, רק חיפשו את התירוץ להעניק לה את החיבוק הזה, אולם אין זה אומר שישראל היתה צריכה לספק להן אותו. האביב הערבי הגיע לעזה מובל על ידי עמוד ענן, אשר  עד כה רק העמיק את שלטון החמאס (אולם המבצע עדיין בעיצומו, מי יודע, אולי הכניסה הקרקעית לרצועה וכיבושה בידי ישראל ימגרו את שלטון החמאס והוא יוותר רק זיכרון רחוק. אולי התושבים יקבלו את חיילי צה"ל בפרחים ויודו להם על שחרורם מעול הכיבוש החמאסי). 

האם אפשר בכלל לדבר עם חמאס?

אפשר וצריך לדבר עם חמאס! למרות אמנת החמאס ולמרות שהחמאס הינה תנועה דתית-לאומית קיצונית, ישראל צריכה לדבר עם החמאס. כל שאר האיפיקים נכשלו. אפשר כמובן לנסות וללמוד מההיסטורה. כאן אני מחזיר את הכדור לידי אלו השואלים – הבו לי בבקשה דוגמה  מן ההסיטוריה שבה תנועת שחרור לאומי (דתית, לאומית או שניהם ביחד) הזוכה לתמיכה עממית מוגרה בכוח צבאי ובנצחון סוחף. בוייטנאם? באירלנד? בביתר?

בספרות המחקרית העוסקת בלאומיות דתית אתנית ואידיאולוגית ברחבי העולם ישנה הסכמה נרחבת שתנועות דתיות-לאומיות נוטות לפרגמטיות ולרציונליזם גם כשהדבר אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד הדתיים שלהן. למעשה בתנועות אלו הדת מוכפפת לשירות הפוליטיקה הריאלית ההכרחית לשרידותה של התנועה. לרוב המהלך יוצדק בדיעבד על ידי ההגות דתית.

כולם יודעים שישראל כבר דיברה עם החמאס ושזו מצידה כבר הביעה נכונות להידבר עם ישראל. כבר לפני כשלוש שנים אמר לי פרופסור שעומד בראש אחד ממכוני מחקרי המדיניות החשובים בישראל שלהבנתו אין מנוס מלדבר עם חמאס ולהגיע עימו להבנות. ומה האפשרות האחרת - לכבוש מחדש את הרצועה על כל המשתמע מכך? בהקשר האזורי החדש אני בכלל לא בטוח שהדבר אפשרי וגם אם כן אז זה פתרון גרוע.

האם בכלל יש למבצע מטרות מדיניות? לגבי מטרותיו הצבאיות – אז נחסל כמה משגרים ונשקם כביכול את מאזן האימה. הרי כבר היינו בסרט הזה, למעשה אנחנו בשידור החוזר שעוד יחזור. הדרך היחידה לשנות את המצב היא שינוי הנסיבות המדיניות.  בינתיים כאמור, החמאס הופך לנציג הפלסטיני הלגיטימי על חשבון היתדרדרות מעמדן של הפת״ח ושל הרשות הפלסטינית.

אפולוגטיקה

כן אני משתמש בטיעון שאני עושה מילואים ביחידה קרבית (כל עוד אני בארץ) למרות שהוא אפולוגטי. השמאלץ והקיץ' סביב חיילי צה"ל בעיתונות וברשתות החברתיות דוחות ומעצבן אותי. אני לא מצפה מאמצעי התקשרות להצדיע לי כחייל בזמן מלחמה – אני מצפה מהם לשאול את השאלות הקשות ולבצע את תפקידם ככלב השמירה הביקורתי של הדמוקרטיה. אם הישראלים מצפים ממני כחייל מילואים להתייצב לדגל ולהגן עליהם אז אני מצפה מהם בתמורה שיעשו הכל כדי למנוע זאת. אני מצפה מהישראלים להחזיר את החיילים הביתה כמה שיותר מהר.

דבר אחרון, אני מצטער אם לא נעים לקרוא דברים ביקורתיים. גם לא נעים לכתוב אותם. 

תותחים ומוזות - מבצע "עמוד ענן"

"וה' הולך לפניהם בעמוד ענן לנחתם הדרך"

אני מתנגד למבצע הצבאי בעזה ואני מתנגד למלחמה שעלולה לבוא בעקבותיו ממספר סיבות: ראשית כל בגלל ההרג והסבל המיותרים שנגרמים לבני האדם אולם גם בגלל העובדה שהמבצע לא יביא שקט ובטחון לתושבי הדרום (בישראל ובעזה כאחד). ההפך הוא הנכון, האלימות הסלימה וכבר גבתה מחיר יקר. בעת כתיבת שורות אלו נפלו טילים בתל אביב ובצבא כבר מדברים על גיוס של 30 אלף חיילי מילואים - מהלך שמשמעותו כניסה קרקעית לרצועה. אבל אני גם מתנגד לציניות המדינית והפוליטית שעולה מכל המהלך הזה. ככה זה כשצריך לתחזק את משוואת הרתעה המזינה את עצמה ואת מעגל האלימות ככדור שלג. זה היה צפוי.

סבב האש האחרון כללל טיל נ"ט על רכב צה"לי וירי טילים על ישובי עוטף עזה, מצב בלתי נסבל לכל הדעות. אולם הירי בוצע על ידי ארגוני הג'האד העולמי הפועלים ברצועה כמו: "ג'ונד אנצאר אללה", "ג'יש אל-אסלאם", קבוצת "אל-תוחיד ואל-ג'האד", "ג'יש אל-אומה" וקבוצת "אנצאר אל-סונה". ארגונים אלו ואחרים מהווים אופוזיציה ימנית-קיצונית לחמאס. מנגד, תפקידו של המפקד הצבאי של החמאס אחמד אלג'עברי היה לרסן את הארגונים הללו ולכפות עליהם את סמכות החמאס ואת הבנותיו עם ישראל. אולם כמו שקבע עורך "הארץ" אלוף בן, ישראל חיסלה את קבלן המשנה שלה בעזה. ההיסטוריה לימדה אותנו שלכל ראש נחש יש מחליף, וכבר מצאנו את עצמנו מתגעגעים לראש הקודם שרוצצנו.

התקשורת הישראלית תפסה מיד את מקומה הקבוע בשורת הממלכתיות השמור לעיתות מלחמה. הנסיון מלמד שאחרי שוך המהומה כבר יהיה מספיק זמן לשאול את השאלות הקשות ולבקר את הכשלונות בנחת. גם המערכת הפוליטית מיישרת קו: שלי יחימוביץ המתמודדת לראשות הממשלה נמנעת מלהעביר ביקורת על המהלך ובכך זונחת את מהות תפקידה כאופוזיציה. במקום להציג אלטרנטיבה למדיניות חסרת האחריות  של נתניהו וליברמן היא בחרה אסטרטגית להעמד מאחוריהם באמתלה של אחדות השורות. יאיר לפיד, ציפי לבני וכל שאר התופעות הפוליטיות תפסו את מקומם הצפוי בסוף שורת הממלכתיות וההסברה. שקט יורים. יש לציין שמפלגת מרץ דווקא למדה את הלקח מ-2009 ומיהרה להביע את התנגדותה למבצע הצבאי המיותר. 

מלחמת יש בחירות

הכתבת והבלוגרית הפוליטית טל שניידר כתבה בפיד הפייסבוק שלה:

"ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו היה מאופק ומדוד במשך 4 שנים. אמרו עליו שהוא הססן, פחדן, לחוץ. אבל בפועל, לא הוביל מהלכים צבאיים חסרי פרופורציות. ירי הרקטות הנורא על ישובי הדרום לא הפסיק כל השנים ובכל זאת, רוה"מ הגיב בצורה מדודה. למה דווקא עכשיו?"

העיתונאי אורי משגב היה אולי הראשון שהגדיר את המבצע במילים מלחמת הבחירות של ביבי. לפתע מידע חדש החל לזרום לתודעה. מסתבר שג'עברי, אשר הוצג עם חיסולו בתקשורת הישראלית כארכי-טרוריסט (והוא אכן נמנה עם הקשים באויביה של ישראל אולם מי שמתמקד בזה הרי מפספס את העניין) היה בעת חיסלו בשלב מתקדם של מגעים בערוץ אחורי עם גורמים לא רשמיים בישראל סביב חתימה על טיוטא להפסקת אש קבועה. מי שעמד בישראל מאחורי המגעים הללו עם ראשי החמאס הוא גרשון בסקין, אדריכל עסקת שליט אשר הגיש אותה לביבי על מגש של כסף. גם כעת הקפיד בסקין לעדכן במגעים גם את הגורמים הרשמיים בישראל. לטענתו ג'עברי הפנים לאחרונה כי סבבי ההתכתשות עם ישראל לא מועילים לארגון. עוד הוסיף בסקין כי ג'עברי "היה בן מוות. לא מלאך ולא חסיד של שלום... אבל עם חיסולו הם חיסלו גם את האפשרות להגיע להפסקת אש וגם את היכולת של המתווכים המצרים לתפקד."

במהלך הקדנציה הנוכחית הממשלה הזו לא ביצעה שום מהלך אסטרטגי משמעותי ולא הפגינה חזון מדיני או דיפלומטי באף זירה. את עסקת שליט ביצע ביבי כמענה למחאה החברתית ולמרות הדוקטרינה שלו שלא להכנע לטרור. יחסי החוץ של ישראל עם בעלות בריתה האסטרטגיות החשובות ביותר התדרדרו לשפל חסר תקדים: ברמה האזורית עם טורקיה - סביב פרשת משט המרמרה (עליו כתבתי כאן) וברמה העולמית עם ארצות הברית.

מלחמה, כתב קלאוזביץ, היא המשך הדיפלומטיה באמצעים אחרים. הרבה דיו נשפך על מהות המלחמה הצודקת, אחד העקרונות המובהקים של מונח זה הוא שהמלחמה היא צודקת בתנאי שקיומה כעת ימנע מלחמה גדולה יותר וקורבנות רבים יותר בעתיד (למשל אם היו תוקפים את גרמניה הנאצית בשלב מוקדם אולי היה ניתן למנוע את מלחמת העולם השניה). מלחמות הבחירות של ישראל לא ממש עומדות בעקרון הזה, די אם נתמקד בשני העשורים האחרונים (אם כי אפשר להעמיק מבט). הן מבצע ענבי זעם של פרס ב-1996 והן מבצע עופרת יצוקה של אולמרט ב-2009 התקיימו פחות מחודשיים לפני הבחירות הכלליות, בשני המקרים הללו הממשלה המכהנת הפסידה בבחירות ואני מקווה שכך יהיה גם במקרה של עמוד ענן (מעניין לציין שאהוד ברק היה חבר בכיר בכל הממשלות הללו). מסתבר שמבחינת עקרון המלחמה הצודקת מלחמות הבחירות של ישראל אינן צודקות ולהוכחה צריך לחזור עליהן שוב ושוב. הפרק האחרון בסדרה הוא מלחמת הבחירות "עמוד ענן" לרגל בחירות 2013.

עמוד נוח 

בתשובה לחברים ומכרים שפונים אלי לאחרונה בהשתאות לגבי עמדותי אני רוצה לומר שכמפקד ביחידה קרבית במילואים גויסתי בצו שמונה הן למלחמה הכושלת ב-2006 והן למלחמת הבחירות היצוקה של 2009 ואם לא הייתי בחו"ל כעת אני מניח שהייתי ממתין לצו העושה את דרכו ברגעים אלה ממש אל עבר חברי. מנקודת מבטי כאזרח המשרת במילואים, החברה והמדינה מצפות מאיתנו לעזוב הכל להתייצב לדגל ולסכן את חיינו בכל פעם שהמנהיגים שלנו יוצאים למלחמת גחמה. לכן זו זכותנו, יתרה מזו – חובתנו כאזרחים להעמיק חקר, לשאול שאלות קשות וביקורתיות כלפי המדיניות הזו, אשר שוב ושוב מוכיחה את עצמה ככושלת, ולתת לתובנותינו ביטוי בקלפי.

לגבי שלי יחימוביץ'

אני מאוכזב מאוד מעמדותיה המדיניות של יחימוביץ' ומבחירתה להתייצב לימין הממשלה. הדבר מעיד על בטחון עצמי מעורער בכל הנוגע לעניין המדיני ועל חוסר בשלות מנהיגותית. במקום לפתח אלטרנטיבה שלטונית כוללת שכל כך מגיעה לעם ישראל היא מסמנת את עצמה כמעין חיקוי דהוי וסוציאל דמוקרטי של ביבי. אולם מי שרוצה את המדיניות של ביבי מן הסתם כבר ילך על המקור. הסיכוי היחיד של יחימוביץ' לבצע מהפך שלטוני ולהבחר כמנהיגה תלוי בכך שהיא תעמיד אלטרנטיבה שלטונית כוללת הן בתחום הכלכלי-חברתי והן בתחום הבטחוני-מדיני. במקום זאת יחימוביץ' הבינה באיחור את הטעות שבהתעלמות הטוטאלית מהשיח הבטחוני-מדיני ולכן בראיון הזה לערוץ 2 היא מנסה לפצות על החסר ולתרגם את המדיניות החברתית שלה לשפה בטחונית. לדבריה החוסן החברתי של ישראל הכרחי למען בטחונה ושמערכת חינוך איכותית לילדינו הכרחית למען שמירה על היתרון האיכותי של צבאנו על פני זה של אויבנו. יחימוביץ' ממחזרת פה טענות שיגאל אלון כבר פרסם בספרו "מסך של חול" בשנות החמישים, אולם החשוב יותר הוא שנראה שיחימוביץ מבלבלת פה בין סיבה ומסובב. לא עוד פוליטיקה חדשה ושינוי השיח אלא חזרה לשיח הקוצני-בטחוני ולפוליטיקה הישנה והטובה. נראה שיחימוביץ' סוללת את דרכה לקואליציה כעלה תאנה מיובש וכגלגל חמישי... הלואי שאתבדה.

החמאס-ביתנו

סבב האלימות הנוכחי הוא למעשה אינטס משותף של ביבי ושל החמאס (להוציא חיסול ג'עברי שמהווה מכה לארגון). מדובר למעשה בתשובה משותפת של החמאס ושל הליכוד-ביתנו לדבריו המתונים של אבו מאזן בראיון השלום הידוע לשמצה שהוא נתן לערוץ 2 לפני כשבועיים. ביבי וליברמן בתקופת בחירות והם החלו חשים לחוצים בחזית ובעורף כאחד: השלום של אבו מאזן מצד אחד והשיח החברתי הער והחיות המחודשת של מפלגת העבודה מצד שני. גם בעזה הרגישו שאי אפשר להשאיר את דבריו המתונים של אבו מאזן ללא מענה הולם ומכאן נסללה הדרך עבור שני הצדדים להפוך את אבו מאזן ללא רלוונטי. כמה הרוגים הרוגים על הדרך זה מחיר זניח עבורם. גם החמאס וגם הליכוד ביתינו מרוויחים מכך שבמקום מהלך מדיני והתקדמות להסכם יפרוץ פה כעת סכסוך מזויין ומדמם – ככה הם יוכיחו לעצמם ולציבור שלהם שהם שוב צדקו והם יתחזקו וישארו בשלטון. זו לא הפעם הראשונה שמתקיימת אחדות אינטרסים שכזו בין החמאס לליכוד בראשות נתניהו, גם בשנות התשעים, במאבקם נגד הסכם אוסלו, החליש החמאס את שלטון רבין ופרס וגם את זה של ערפאת על ידי סדרת פיגועי טרור רצחניים ואילו ביבי השלים את העבודה מצידו בהסתה אלימה ופרועה נגד הממשלה ומדיניותה. שניהם הצליחו לא רע, הרי גם הליכוד של ביבי וגם החמאס בעזה בשלטון. שרידי אוסלו המזדקנים אבו מאזן ופרס הפכו ללא רלוונטיים.

ניזאר ריאן, בכיר בזרוע הצבאית של חמאס שחוסל בעופרת יצוקה,  אמר בזמנו שהוא מסכים ב 100% עם דבר מה שאריאל שרון אמר פעם: "דין נצרים כדין תל אביב". לחמאס ולליכוד ביתנו יש אינטרס משותף אשר נוגד את טובת שני העמים החולקים את כברת הארץ שבין הנהר לים. 
---
הערה מאוחרת (17/11): הסכסוך צובר נופך יותר ויותר דתי: שימו לב לשמות המבצע: עמוד ענן של צה"ל מול חג'ארה אל-סג'יל (حجارة السجيل) של החמאס. התורה מול הקוראן.

ספר שמות י"ג, כ"א: "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך, ולילה בעמוד אש להאיר להם, ללכת יומם ולילה. לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה, לפני העם".

קוראן, סורה הוד 11, פס' 82-83: "כאשר קם דברנו, הפכנוה והמטרנו עליה צרורות צרורות של אבני גוויל, אשר סומנו לעיני ריבונך. אין הן רחוקות משום בן עוולה." (תרגום רובין)